פסק-דין בתיק ת"א 59167-03-11

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1.         ענייננו בתביעה כספית על סך 177,500 ש"ח בגין נזקים לכאורה שנגרמו לתובע (להלן: "חבר") במסגרת עסקה לרכישת מחצית יבול הבצל המצוי במושב מדרך עוז (להלן: "השטח" או "החלקה"), אשר היה, במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה, בחזקת הנתבעת, ואשר נזרע וטופל ע"י מר שמעון קדוש (להלן: "קדוש"). מדובר בשטח כולל של 180 דונם בצל ומתוכם 90 דונם שנמכר לכאורה לתובע ולצדדי ג' במשותף. יצוין כי צד ג' מס' 2 (להלן: "טומטו")  היא חברה שבבעלותו של צד ג' מס' 1 (להלן: "מרדכי") ואשר פועל בשמה.

2.         אין מחלוקת כי ביום 20.1.10 נחתם הסכם (להלן: "ההסכם הראשון") בין קדוש מחד, לבין חבר ומרדכי מאידך. נקבעו פרטי ותנאי העסקה, לרבות אופן תשלום התמורה שעמד על סך של 260,000 ש"ח. עוד הוסכם כי קדוש ימשיך לגדל את הבצל בכל השטח באופן היעיל והטוב ביותר עד למועד קטיף הבצל ושיווקו על ידי מרדכי וחבר.

3.         אין מחלוקת כי למחרת, ביום 21.1.10, נחתם הסכם נוסף (להלן: "ההסכם השני") כאשר הצדדים לו הם הנתבעת וצדדי ג' בלבד. בתחתית ההסכם נכתב במפורש בכתב ידו של מי מהצדדים, כי חבר, אשר אינו עוד צד להסכם מבחינה פורמלית, ייהנה משותפות בפועל, על כל המשתמע מכך, עם צדדי ג'. עוד הוסכם כי הצדדים אינם רשאים להעביר את הזכויות בעסקה דנן לגורם אחר ללא הסכמה.

4.         אין עוד מחלוקת כי במהלך העסקה התגלעו חילוקי דעות בין מרדכי לחבר, כאשר בין היתר, טוען האחרון כי מרדכי פלש לחלקו עת קטף כ- 55 דונמים מתוך 90 הדונמים השייכים לו ולמרדכי באופן שווה. התקיימו הליכים קודמים בין שניהם בת"א 36503-04-10 ובת"א 36573-04-10, במסגרתם נתבקשתי ע"י התובע, חבר, ליתן צו מניעה זמני המורה למרדכי ולנתבעת להפסיק את קטיף הבצל ושיווקו. לאחר דיון בפניי החלטתי לבטל את הצו כדי לאפשר קטיף, הובלה ושיווק של היבול, על מנת לשמור על ערכו, ולא לגרום נזק בלתי הפיך לכל המעורבים בדבר.

5.         בהתאם להחלטתי בת"א 36503-04-10 מיום 3.5.10, מונה כונס נכסים לצורך יישוב המחלוקת בין חבר למרדכי, לשם כך הוזמן מודד אשר ביצע מדידות בשטח והסדיר את חלוקת השטח בין השניים. כפועל יוצא, נחתם הסכם פשרה, לפיו מרדכי ישלם לחבר סך של 50,000 ש"ח בגין הקטיף שבוצע על ידו, ואשר חרג משטחו ונכנס לשטחו של חבר. הוסכם עוד כי הסכום ישולם למרדכי באמצעות החזרת השיקים שבוטלו ע"י חבר, אשר שולמו על ידו כחלק מההשקעה בעסקה. עוד הוסכם כי חלק מחלקה בגודל של כ- 33.5 דונם אשר נמצא בחלקה של הנתבעת, יועבר לידי חבר, וכי יתרת החלקה בשטח של 1.5 דונם, יקוזז התשלום מעסקה אחרת ביניהם.

6.         ביום 23.5.10 קיבל הסכם הפשרה תוקף של פסק דין, בעקבותיו, הגיע התובע לחלקה לצורך קטיפת היבול כמוסכם, אולם לטענתו של חבר, מנעה ממנו הנתבעת לעשות כן בטענה שקיימת יתרת חוב בגין העסקה אשר זכאית היא לקבל מצדדי ג'. אין חולק כי הנתבעת שלחה ביום 30.6.10 באמצעות בא כוחה, מכתב דרישה לצדדי ג', לתשלום יתרת חוב כאמור על סך של 20,745 ש"ח, וכן  הודיעה כי לא תאפשר כניסה לשטחה לצורך ביצוע הקטיף, בטרם יוסדר החוב. מכתב כאמור נשלח אף לתובע ביום 1.7.10.

7.         לטענת התובע, אשר באה לידי ביטוי גם במכתב התשובה ששלח בא כוחו לב"כ הנתבעת ביום 4.7.10, אין כל הצדקה למנוע את כניסתו לשטח, שכן הינו צד להסכם וחלק מהשותפות בינו לבין מרדכי כפי שידוע לנתבעת, וכי הוא פועל על פי ההסכמות אשר קיבלו ביטוי בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

8.         עוד טוען התובע, כי ביום 1.7.10, לאחר שנמדדה החלקה בשנית ע"י המודד בנוכחות כל הצדדים לעסקה, התברר כי מרדכי קטף שתי ערוגות בצל אדום מתוך השטח שהוקצה לו במסגרת הסכם הפשרה.

9.         לטענת התובע, בשל מעשיה של הנתבעת, עת מנעה ממנו להיכנס לחלקה לצורך ביצוע הקטיף, ובשל חלוף הזמן, נרקב הבצל, וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקים בלתי הפיכים. לאור זאת, נאלץ הוא לטענתו למכור את חלקו בשטח לסוחר בשם אבו חנין בסך של 50,000 ש"ח, אשר יבצע את הקטיף במקומו. אבו חנין העיד בפניי כאמור והוסיף כי ביצע בפועל את הקטיף, תוך שנדרש להוצאות, אך בפועל, משגילה כי מרבית מכמות הבצל נרקבה, נזקו היה גדול מתועלתו, ועל כן ביטל את העסקה מול חבר, ואת התשלום שהתחייב כלפיו.

10.        בנוסף לכל האמור לעיל, טוען התובע, כי נגרם נזק לחלקים נוספים בשטח הבצל, בשל הריסוס שנעשה בשטח, ואשר היה באחריות הנתבעת.

11.        הנתבעת, אשר שוללת כל חבות כלפי התובע, טוענת כי אין כל יריבות משפטית בינה לבין התובע, חבר. לדבריה, ההסכם הראשון בוטל, חבר יצא מהעסקה משיקולים שלו, וההסכם שמחייב אינו אלא ההסכם השני, אשר נחתם מול צדדי ג' בלבד. לראיה לכך מציינת הנתבעת כי כל התשלומים בעד העסקה שולמו לה על ידי "טומטו", וכי לא קיבלה לידה כל תשלום מחבר.

12.        בעניין היריבות מול הנתבעת טוען חבר כי נשמט שמו כצד להסכם אך ורק מבחינה פורמלית, שכן היה עליו להסדיר תחילה את מערכת היחסים שלו עם מקום עבודתו הקבוע בשירותי הכבאות. לדבריו, הוסכם בינו לבין מרדכי, בידיעתה ובהסכמתה של הנתבעת, כי ימשיך להיות שותף בפועל, והדבר אף בא לידי ביטוי שחור על גבי לבן בתוספת בכתב יד בהסכם השני. יתרה מזו, מוסיף וטוען חבר כי שילם לנתבעת את חלקו בעסקה, על סך של 130,000 ש"ח באמצעות מרדכי.

13.        הנתבעת, אשר מטילה את האחריות על כתפיו של מרדכי, שלחה הודעת צד ג' בעניין, לפיה,  ככל שתחויב לשפות את התובע, הרי  שיש להטיל את מלוא האחריות על צדדי ג'. לטענתה, התנהגותו של מרדכי היא אשר הובילה למניעת כניסתם לחלקה, עת התעלמו צדדי ג' מדרישתה לתשלום החוב. לא זו אף זו, טוענת הנתבעת כי אינה חלק מההסכמה בעניין השותפות בין חבר למרדכי או מהסכם הפשרה אשר נחתם בין השניים, שכן לא ידעה על קיומם, ומשכך אין בכך כדי לחייבה.

14.        לטענת הנתבעת, אף אם טוען חבר לשותפות עם מרדכי, הרי שלאור ההסכמה, אשר באה לידי ביטוי בהסכם השני, הצדדים אינם רשאים להעביר את זכויותיהם בעסקה לגורם אחר ללא הסכמתה, על כן, האחריות נופלת על מרדכי, אשר פעל בניגוד להסכם עת צירף את חבר כשותפו.

15.        אם כן, המחלוקת העיקרית בענייננו היא ביחס לשאלה אם קיימים יחסים חוזיים בין התובע לבין הנתבעת, מכוחם זכאי התובע לפיצויים בשל הנזקים אשר לכאורה נגרמו לו.

16.        צד ג' טוען כי חבר הינו שותפו, והדבר היה ידוע לנתבעת, על אף ששמו של חבר לא צוין בהסכם השני. הנתבעת היתה בקשר עם חבר, ובמסגרת ההליכים הקודמים שנוהלו בן הצדדים לא טענה הנתבעת כל טענה כנגד השותפות או בנוגע לכל חוב מול צד ג' אשר מונע את כניסתו של חבר לחלקה לשם הקטיף. על אף שידעה הנתבעת על קיום החוב הישן מול צד ג', לא כתבה בהסכם כי תשלום החוב יהווה תנאי להתרת הקטיף, והיא אף לא מנעה כלל מצדדי ג' (שהם החייבים בחוב הישן) להיכנס לחלקה כדי לבצע את הקטיף. צדדי ג' טענו כי עם חתימת הסכם הפשרה מול התובע בהליכים הקודמים יצאו הם מהתמונה.

17.        צד ג' טוען כי הסיבה היחידה להגשת תביעה זו היא הירידה החדה באותה תקופה במחירי הבצל, כך שעלות קטיפתו עלתה לאין ערוך על התמורה או הרווח שהיה צפוי ממכירתו, ולכן לא היה כדאי לחבר לקטוף בכלל את הבצל, ולראיה מכר הוא את חלקתו לאבו חנין כדי לבצע את הקטיף.

דיון והכרעה: